חברת רם חן ניהול נכסים בע"מ נ' אמון ואח'

פסק דין

תביעה לפינוי מושכר.

1.התובעת הינה הבעלים של נכס מסחרי, חנות המצויה ברחוב הגבורה 7/3 באשקלון (להלן:- "הנכס" או "המושכר").

בין התובעת לבין הנתבעים נחתם הסכם שכירות לפיו שכרו הנתבעים את הנכס מאת התובעת לתקופה שבין יום 1.1.10 ועד ליום 31.12.10, כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בשיעור של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ לחודש. כמו כן נקבעו בהסכם השכירות שלוש תקופות אופציה בנות שנה אחת כל אחת.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, לא שילמו הנתבעים את דמי השכירות לחודשים אפריל ומאי 2010. התובעת שלחה אליהם התראה לתשלום ביום 19.4.10 ומשלא שולמו דמי השכירות הגישה ביום 7.6.10 את תביעתה שלפניי לפינוי המושכר.

3.הנתבעים 1 ו-2 לא התגוננו כנגד התביעה. במהלך הדיונים שהתקיימו לפניי ושהנתבעים התייצבו אליהם, הגם שלא הוגש כתב הגנה מטעמם, הסתבר, כי העסק שהוקם במושכר הוקם בתחילה על ידי שלושת הנתבעים כשותפים, כאשר בפועל העסק ממשיך להיות מופעל היום בעיקר על ידי הנתבע 3, כך שלנתבעים 1,2 אין עניין במושכר, אם כי אינטרס הנתבעים הוא שהנתבע ימשיך לשהות במושכר לפחות עד שיסדירו ביניהם השותפים את העניינים הכספיים ביניהם, או כי יימכר העסק לצד שלישי כעסק פעיל וזאת לאור ההשקעה המשמעותית שנעשתה בעסק. מכל מקום, כפי שצויין לעיל, נתבעים אלה לא הגישו כתב הגנה ומכאן טענותיהם לא נשמעו.

4.הנתבע 3 (להלן:- "הנתבע"), אשר התגונן כנגד התביעה טוען בכתב הגנתו, כי התובעת עמדה על כך שהתשלום עבור דמי השכירות יהיה בשיקים. הנתבעים הסבירו לה, כי חשבונם הוגבל ולכן אינם יכולים לשלם בשיקים והתחייבו לשלם את דמי השכירות במזומן מידי חודש, עד אשר תוסר ההגבלה. התובעת מצידה סירבה לתשלום במזומן והחלה להפעיל על הנתבע לחץ, עד כדי הבאת אנשים שיסגרו את חלון המסעדה.

בשל הלחץ שהופעל על הנתבע, מסר הנתבע לתובעת שיקים מתוך חשבונו הפרטי, שגם הוא היה בקשיים, ונמסר לתובעת, כי יוחלפו במזומן מידי חודש.

הנתבע טוען, כי פנה אל התובעת וביקש לשלם את כל הפיגורים בתשלום במזומן, אלא שהתובעת סירבה להגיע לכל הסדר שהוא והיא מסרבת לקבל מאת הנתבע את התשלום המוצע על ידו.

לטענת הנתבע, התובעת מתנהגת בחוסר תום לב, כאשר מטרתה היא להוציא את הנתבעים מהמושכר, היות והיא קיבלה את הנתבעים כשוכרים בנכס כעובדה מוגמרת, לאחר שנחתם בינם ובין הבעלים הקודמים של הנכס הסכם שכירות לתקופה ארוכה, כאשר הנתבעים השקיעו בנכס השקעה כספית ניכרת והתובעת סבורה, כי תוכל לקבל עבור הנכס דמי שכירות בשיעור גבוה מזה שמשלמים לה הנתבעים.

5.יצויין, כי מאז חודש אפריל ועד היום טרם שולמו דמי השכירות, כאשר טענת הנתבע היא, כי התובעת מסרבת לקבל ממנו את דמי השכירות אותם הוא מוכן לשלם.

6.העידו לפני בתובענה זו מנהל התובעת, לאחר שנתן תצהיר עדות ראשית מטעמו במצורף לכתב התביעה וכן הנתבע אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו באיחור, לאחר שניתנה לו בעניין זה רשות בית המשפט.

כפי שציינתי לעיל, הנתבעים האחרים לא התגוננו, גם לא ניתן מטעמם תצהיר. אציין כבר עתה, בשים לב לטענת התובעת באשר להימנעותו של הנתבע מלהעיד את שותפיו, כי מקובל עלי, כי הנתבע בחר שלא להעיד מטעמו את שותפיו בשל היחסים הרגישים שבין הצדדים, כאשר השותפות בין הצדדים עומדת על סף פירוק והוא מפעיל לבדו את עסק. התובעת אף היא לא מצאה מקום להעיד עדים אלה מטעמה לאחר שנוכחה לראות כי לא התגוננו.

הצדדים סיכמו בעל פה בתום הדיון.

7.לצורך הכרעה במחלוקת לפניי, איני נדרשת לעובדה שהנתבעים 1,2 לא התגוננו כנגד התביעה.

ככל שלנתבע עילת הגנה כנגד הפינוי, אזי זכאי הנתבע להמשיך ולקיים את הסכם השכירות כלשונו, כאשר התחייבותם של הנתבעים בהסכם השכירות היתה ביחד ולחוד.

8.המחלוקת שבין הצדדים באשר לעילת הפינוי נוגעת בראש ובראשונה לשאלת נכונותם של הנתבעים לשלם את דמי השכירות במהלך החודשים אפריל ומאי, שאי תשלום דמי השכירות במהלכם מהווה את העילה לפינוי. טענתו של הנתבע היא, כי היה נכון לשלם את התשלום במזומן, אלא שמנהל התובעת הוא זה שהערים קשיים בעניין.

9.לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אמנם הנתבע לא עמד באופן דווקני בתשלום, אלא שגם מנהל התובעת לא נהג בתמימות ובשלב מסויים הגיע לכלל החלטה, כי אינו מעוניין עוד בנתבעים כשוכרים וכי הוא מעוניין לפנותם מהמושכר, זאת הגם שהנתבעים היו מוכנים לשלם את דמי השכירות ולסלק הפיגורים.

10.כבר במכתב ההתראה ששלחה התובעת ביום 19.4.10, עשרה ימים לאחר המועד שנועד לתשלום על פי ההסכם ופחות משבוע לאחר המועד שבו סבר מנהל התובעת, כי היו אמורים להשתלם דמי השכירות (ראה עדותו של מנהל התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול למעלה), ציינה התובעת, כי ישנה טענה בדבר נכונות של הנתבעים לשאת בתשלום דמי השכירות.

ב"כ התובעת ציין במכתבו זה: